החובה לעשות את קרבן הפסח ולעלות לרגל בכל אחד משלושת הרגלים (עיין הלכות חגיגה פרק א הלכה א), מוטלת באופן עקרוני על כל ישראל באשר הם. אמנם נאמר שמי שהיה ב"דרך רחוקה" יעשה את הפסח השני במקום הראשון, ועל פי ההלכה "דרך רחוקה" מוגדרת כחצי יום הליכה מירושלים, אך לדעת רוב הראשונים והאחרונים, נראה שגם מי שבדרך רחוקה, חייב לבוא לירושלים ולעשות את הפסח, אלא שאם נמנע מכך - אינו חייב כרת.

יש מהראשונים שכתבו, שמי שגר בחו"ל פטור מלעלות לרגל ומלעשות את הפסח (תוספות פסחים ג,ב), אך ברמב"ם לא מופיע דין זה. יש מהאחרונים שכתבו, שמכל מקום גבול יש בדבר ומי שגר במרחק שלושים ימי הליכה מירושלים - פטור ממצוות אלו (שאילת יעב"ץ א,קכז).

להרחבה ראה ספר 'שערי היכל' על מסכת פסחים, מערכה א.