עזרת הנשים היא אגף רבוע במקדש ממזרח לעזרה. שטח זה אינו קדוש בקדושת העזרה אלא בקדושת הר הבית, ומדרבנן גזרו שטבול יום לא יכנס לעזרת הנשים. אף שיש מקורות המלמדים על קיום עזרת נשים בבית ראשון ואף במשכן שילה, את עיקר תפקידה אנו מוצאים בתקופת הבית שני. בבית שני נבנתה עזרת הנשים על פי נבואת יחזקאל על מקדש העתיד (יחזקאל מו,כא), והייתה מהדברים הבודדים שנעשו בבית שני על פי נבואתו.

שמה של עזרת הנשים נגזר מתפקידה העיקרי - מקום תפילה והשתחוויה לנשים בבואן למקדש. לשם הביאו הנשים חלק מקרבנותיהן, כגון קרבן יולדת, ומשם הביאוהו הכהנים למקדש. אף שהתקיימו בעזרת הנשים אירועים המוניים וממלכתיים, כגון מצוות הקהל, שמחת בית השואבה ומעמד קריאת התורה ביום הכיפורים, ברוב ימות השנה, התייחד מקום עזרת נשים לעבודת ה' של הנשים במקדש. כך גם עולה בבירור מכתבי יוסף בן מתתיהו (מלחמות ה, ה, ב): "מהעבר הזה [במזרח העזרה] נמצאה עזרה מוקפת חומה לנשים, למען תוכלנה לעבוד את אלוקים".

באשר למעבר גברים בעזרת נשים. הרב אריאל דן בשאלה זו בסידור לאם ולבת (עמ' 40-48) ותמצית דבריו היא, שעזרת הנשים הייתה ביום-יום מתחם סגור לנשים לתפילה, להשתחוויה ולעבודת ה'. וכפי דברי יוסף בן מתתיהו שלעיל. לדעת הרב, הלשכות שהיו בארבע זוויות העזרה, לא היו בתוכה, כשיטת הרמב"ם, כי אם מחוצה לה, כשיטת הרא"ש במסכת מידות (ב,ב). אפשר לראות את הציור בעמוד 41 בסידור. לשיטה זו, נותר מקום רחב בעזרה גם לקיום המעמדים שהיו בעזרה, כגון מעמד הקהל ושמחת בית השואבה. על פי זה פעילות הלשכות והגברים נעשתה מחוץ לעזרת הנשים, וכך יכלו הנשים לשהות מרבית היום בתחומי העזרה לתפילה באין מפריע.