א. בשמיר השתמשו לצורך חציבת אבנים שלמות לבניין המקדש וכן לכתיבה על אבני החושן (תלמוד בבלי מסכת סוטה מח,ב).

ב. מעיקר הדין, אין חובה לבנות את בית המקדש מאבנים שלמות, ולכן אין צורך בשמיר. הרמב"ם בהל' בית הבחירה (א,ח) פוסק, שניתן לסתת את אבני המקדש, אך יש לעשות זאת מחוץ להר הבית. אמנם, את המזבח יש לבנות מאבנים שלמות, אך ישנן דרכים לעשות זאת גם ללא שמיר, כפי שמתאר הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (א,יד): "ומהיכן מביאים אבני מזבח? מן בתולת הקרקע, חופרין עד שמגיעיין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובנין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול, ובונין בהן".

לגבי אבני החושן, הרמב"ם אינו מצריך שמיר לכתיבה עליהן (הלכות כלי המקדש ט,ז) ואילו הרמב"ן (שמות כה,ז) סובר שצריך שמיר, כי אסור לכתוב עליהן באזמל ששורט את האבן. למעשה ייתכן שכיום יהיה ניתן, בהעדר שמיר, להשתמש בקרני לייזר, שאינן שורטות את האבנים.

ג. נאמר במשנה (סוטה ט,יב) ש"משחרב בית המקדש בטל השמיר", אך בעלי התוספות בהרבה מקומות (וכן מפרשים נוספים) מסבירים שהכוונה היא שמשחרב בית המקדש השני בטל השמיר, שכן גם בבית שני היה שמיר.